אישה ניסתה להתאבד בשל הביורוקרטיה בביטוח הלאומי

מתוך כתבתה של אורלי ממן במגפון – עיתון ישראלי עצמאי.

לטענת האישה, שנפגעה מתאונת עבודה: "זורקים אותי ממקום למקום, אני רוצה למות"

אישה בת 44, שעבדה כמחסנאית ברשת אופנה, ניסתה להתאבד לאחר שנואשה מהסחבת בטיפול הביטוח הלאומי במצבה כנפגעת תאונת עבודה. האישה נפגעה פעמיים בתאונות עבודה, בשנת 2009 ובשנת 2011. בפעם בראשונה נפלה מסולם וחזרה לעבודה אחרי שלושה חודשים. בפעם השניה, באוגוסט לפני שנה, הרימה ארגז כבד, נפגעה בגבה ומאז היא בבית ללא כל הכנסה לנוכח טיפול רשלני וכושל, לטענתה, של הביטוח הלאומי בתביעתה להכרה בנכות מעבודתה.

למרות פניות חוזרות ונשנות מצד פרקליטתה של האישה, עו"ד ענת קאופמן, בשל חוסר סדר וטעויות בין שני התיקים הרשומים על שמה, לצד הליכים ביורוקרטיים מייגעים, לא ניתנה עדיין החלטה בביטוח לאומי בעניין הנכות שלה וזכאותה לקצבה. היא קיבלה רק דמי פגיעה במשך שלושה חודשים וכיוון שביטוח לאומי לא קבע עדיין, כאמור, את שיעור נכותה וזכאותה לקצבה, היא נטולת כל הכנסה וחסרת יכולת להתקיים קיום מינימלי.

מצבה הנפשי והפיזי של האישה הדרדר והיא ניסתה להתאבד בחודש יוני השנה על ידי בליעת כדורים ואלכוהול. היא הובאה על ידי מד"א לבית חולים איכילוב במצב של אובדן הכרה. אחרי שהתעוררה בבית החולים, לאחר מתן טיפול, אמרה כי "היא רוצה למות בשל קשיי הביורוקרטיה בישראל" וש-"בביטוח לאומי זורקים אותה ממקום למקום",  "והיא לא רוצה להיות בישראל."

לדברי עו"ד ענת קאופמן המייצגת אותה, היא ניהלה שיחה חריפה ביותר עם ביטוח לאומי לאחר ניסיון ההתאבדות ורק אז הואילו לעשות סדר בין התיקים. אך למרות זאת, עדיין לא נתנו החלטה סופית לגבי שיעור הנכות והקצבה.

http://megafon-news.co.il/asys/archives/78242

זה שאבא שלי שותק לא אומר שהוא לא כואב

טלי מזרחי

אבא שלי עלה מפרס (בשבילו היא תמיד תישאר פרס),בגיל 7 לארץ עם שני אחים בוגרים ממנו,הוריו הצטרפו בהמשך.מגיל 13 ,יצא לעבוד על מנת לעזור בפרנסת המשפחה,נייר שקי המלט שימשו כמחברות בבית ספר…
לימים התגייס,שירת שירות מלא,לחם את רוב מלחמות ישראל,עשה מילואים,הקים משפחה,יצא למעגל העבודה בתור עצמאי בתחום-סלילת כבישים,עבד עבודה פיזית קשה ביותר,שילם מיסים,שילם ביטוח לאומי ולעולם לא התלונן,אזרח למופת!
ואז יום בהיר אחד,יום עבודה שיגרתי,חטף אירוע מוחי קשה ביותר,כאשר בשבועות הראשונים מצבו היה קריטי.למזלנו ושמחתנו, אבי התגבר,עבר שיקום ארוך מאד בבית לוינשטיין וחייו העצמאיים למעשה נגדעו בגיל 53.
ביטוח לאומי, לא הכיר באירוע כתאונת עבודה למרות העובדות היבשות ואנחנו ידענו כי אין לנו סיכוי מול הכרישים של ביטוח לאומי ומול הכח שלהם.
אבי שכל חייו שילם והיה אזרח הגון,נזרק ונבעט על ידי המדינה! בשביל המדינה ,אבא שלי כבר לא קיים.אמא שלי המופלאה,נאלצה לעבוד 12 שעות ויותר, על מנת לפרנס את המשפחה בכבוד.
העצב והעלבון צרובים חזק על פניו של אבי עד עצם היום הזה- 17 שנה אחרי.אבא שלי הוגדר 100% נכות,אך הוא בעיקר נכווה מהיחס המשפיל של המדינה.בחרתי לספר את הסיפור ,על מנת להבהיר לכל אלה שטומנים את ראשם בחול-זה שאבא שלי שותק ,זה לא אומר שהוא לא כואב.