ביקשנו מצבה כפולה, אמרו לנו: 'לא מגיע לכם, זו אותה אבן'

סיפורה של משפחת סחיווחסורדר אולי זכור לכם: ב-9 באוגוסט 2001 יצאה המשפחה לסעוד במסעדת "סבארו" בירושלים. מחבל מתאבד התפוצץ במה שהפך לאחד הפיגועים הגדולים והזכורים ביותר באינתיפאדה השניה והרג את שני ההורים, שתי אחיות ואח לבית סחיווחסורדר. שני אחים נוספים נפצעו קשה.

עדויות רבות לקושי של האחים סחיווחסורדר שנותרו בחיים למול ביטוח לאומי מ-2001 ועד היום עלו שוב ושוב באמצעי התקשורת. יששכר-שבואל שהיה בן 16 כשאיבד את מרבית משפחתו, מאן לשתוק וזעק בעת טקס יום הזיכרון לנפגעי פעולות האיבה ב-2011, כאשר את אחד הזרים הניחה אסתר דומיניסיני מהמוסד לביטוח לאומי.

הסיטואציה עוררה עניין בקרב העיתונאים וסיפורם של שבואל ואחיו הובא בכמה הזדמנויות. בכתבה במעריב מאת עמיחי אתאלי מספר שבואל אודות רגשותיו אל המוסד לביטוח לאומי שגרמו לו להתפרץ כך:

ברגע שראיתי את האישה הזו מעזה לעלות לבמה לא יכולתי לשתוק, המדינה שלחה לנו הזמנה רשמית ויפה לטקס האזכרה של נפגעי הטרור. פעם בשנה קוראים לנו למקום שבו כאילו נותנים כבוד להורים שלנו ורוצים להראות איך מלטפים אותנו. לא יכולתי לשאת את זה כי אני חי את הצביעות הזו כל השנה. לפני כשנתיים אחי ואני הגענו לפגישה אצל דליה איציק, שהייתה אז יושבת ראש הכנסת, סיפרנו לה על מצבנו והיא נדהמה מכמה שבביטוח הלאומי לא עוזרים לנו. היא הרימה טלפון לאסתר דומיניסיני ונזפה בה".

מאז ש"הלשינו" על דומיניסיני, מספר שבואל, היא מתנכלת באופן אישי לו ולמשפחתו:

"אני מרגיש שדומיניסיני לקחה אותנו כפרויקט אישי. בזמנו ישבנו איתה בכנסת והיא כינתה את אחי ואותי 'בלתי מוסריים' על זה שאנחנו מבקשים עוד סיוע. היא לא מבינה מה המשמעות של לאבד שני הורים. עד כמה כל המשענת שלך בחיים מתמוטטת. הסברנו לה שביבי נתניהו, כשהיה שר האוצר, מינה ועדה בראשות השופט גולדברג שתבדוק את מצבם של היתומים משני הורים. הוא כתב דוח של 300 עמודים וקבע שיש להתייחס אלינו כאל נכים במאה אחוז ולתגמל אותנו בהתאם. ואז באה האישה הזו ומכנה אותנו בלתי מוסריים?

ליום ההולדת האחרון שלי קיבלתי מתנה, חתכו לי את הקצבה בחצי. כשההורים שלי התפוצצו הייתי בן 16, לא היה לי גב  ומאז אני והאחים שלי רק מנסים לשקם את עצמנו. עכשיו חתכו לי הכל בחצי, ולפי החוק בעוד עשר שנים לא אקבל כלום. אני מבקש פסיכולוג ולא הסכימו לממן לי. במקרה כמו שלנו צריך להיות ליווי צמוד. אני מגיע לעובדת השיקום שלי והיא לא יודעת מי אני. אין לי כסף לטפל בשיניים שלי. הרוצחים של ההורים שלי בכלא מקבלים מהמדינה טיפולי שיניים, ואני לא מצליח לעשות את זה בעצמי. אנשים פשוט לא מבינים מה עובר עלינו. אנחנו חייבים עזרה. זה מתבטא גם בכסף, אבל בשביל שיקום צריך סיוע, והביטוח הלאומי לא נותן לנו את זה".

תגובתם של ביטוח לאומי לכתבה הזו היה כזה: "אנו תמהים על מתן במה והעצמה של התנהלות לא מקובלת, בלשון המעטה, כפי שהייתה בטקס הזיכרון. מכל מקום, אין לנו שום כוונה להגיב או להתייחס לטענותיו של סחיווסחורדר על גבי העיתון. ישנן דרכים מקובלות לפנות לביטוח הלאומי". 

בכתבה שפורסמה במעריב כמה שבועות לאחר מכן משפחת סחיווסחורדר מספרת על התחושות הקשות לאריק בנדר: "הסיבה שיתום הוא קרוב ליושב במרומים היא העובדה שאין לו פה ואין מי שיילחם על זכויותיו. כשלוקחים לך שני הורים בגיל 16 וחצי, אין כוח ללכת לדבר ולהילחם על זכויותיך ולקח לי שבע-שמונה שנים עד שלמדתי לשרוד. הזעקה שלי בטקס הממלכתי, לא נבעה ממני אלא מהמתים".

מהכתבה עולים קולות נוספים של יתומי פיגועים כנגד ביטוח לאומי. כך מספרת נעמה צורף, שהוריה נהרגו בפיגוע בקדומים: "ביקשנו מענק כפול (כי שני ההורים נרצחו, א"ב), אמרו שלא מגיע לנו. ביקשנו מצבה כפולה, אמרו לנו: 'לא מגיע לכם, זו אותה אבן'. כשאחותי התחתנה, ביקשנו מענק חתונה כפול, אמרו לנו לא. בית המשפט חייב את הביטוח הלאומי לשלם והם ערערו". בת-שבע סדן, אחת מארבעה יתומים שהוריהם נהרגו בפיגוע, מספרת: "ביום הראשון של השבעה הגיעה עובדת של הביטוח הלאומי ואמרה 'מצטערים, בשבילכם אין לנו חוק'. אבל הבטיחו לנו טיפול נפשי לשלוש שנים. אחרי שלוש שנים, ביקשתי הארכה, אמרו לי – מצטערים, לא מגיע לך". ומאיה שור, ניצולת אוטובוס הדמים, מוסיפה: "מישהי מביטוח לאומי שאלה אותי אם כסף יפתור לי את הבעיה. אז התשובה היא לא, אבל זה מה שניתן לעשות. זה הכסף וההכרה. אני רוצה לדעת שהדם של ההורים שלי לא נשפך לשווא. אני בת 55 וסוחבת את זה שנים".

אנשים לא מקבלים בכבוד את המגיע להם

נתקבל במייל מאת: צילה

כשבעלי נפטר ב-2003 קיבלתי מביטוח לאומי קיצבת שארים ע"ס -2000 שקלים.
יצאתי לפנסיה לפני כשנה, הורידו לי מהקיצבה 1000 שקלים בטענה שאין כפילות. זה הזוי בעייני.
בעלי שילם סכום גבוה ממשכורתו לביטוח לאומי ולא קיבל מביטוח לאומי קיצבה כי נפטר בגיל 56.

אני מקבלת ביטוח לאומי פנסיה סך של 1900 ש"ח פלוס 2200 ש"ח פנסיה ממקום עבודתי לאחר 23 שנות עבודה (בושה). זאת אומרת שאני מקבלת פחות ממשכורתי שעבדתי כ- 3600 שקלים, ולכן אני צריכה לצאת לעבודה לצערי הרב, במקום להנות ולנוח אחרי כל כך הרבה שנות עבודה קשה.

זה מקומם אותי שביטוח לאומי לקח כספים משני בני הזוג וכשמגיע הזמן לקבל, זה לא מגיע למחצית לפחות ממה משנוכה מהמשכורת. אין עם מי לדבר על כך לצערי.

אני מקווה שכל הכתבות הכואבות של אנשים שהם יותר במצב קשה יהיה איזה אוזן קשבת, או פשוט אין ברירה לצאת לרחובות ולשים דגש רק על הביטוח הלאומי וחוקיו, שהם מעוותים בחלקם.

אז בבקשה כדי שאנשים לא יגיעו לפת לחם, שיפגעו בכעצמם או ישברו את ראשם כל יום איך להעביר את הימים הקשים שלהם מול מערכת אטומה.
בואו יחד כתף מול כתף נצא לרחובות נזעק , רק כך יבינו את המצוקה של אנשים שזקוקים לביטוח במלוא המילה "ביטוח" ואינם מקבלים בכבוד את המגיע להם, והם מרגישים כפושטי יד.

תודה לאלה שהגו ,חשבו ועל האיכפתיות , שפתחו אתר כדי שאנשים יוציאו מליבם את הכאב. מקווה שיגיע לאוזניים הנכונות ויהיו יותר רגישים למצוקתם של אנשים.

חן חן לאתר.