אני בוכה על המדינה על האנשים האומללים, על האטימות של ביטוח לאומי והעליבות של משרד הבטחון. מנוולים!

מתוך תכניתו של נתן זהבי

להאזנה

מומלץ להקשיב לראיון המלא.

תקציר:

היה לי בעל יליד הארץ שלחם בכל מלחמות ישראל. הוא נפצע במלחמת יום הכיפורים, ונפלנו טרף לביטוח לאומי.

נפלתי טרף לציפרניים אלימות של ביטוח לאומי ומשרד הבטחון.

ביטוח לאומי ומשרד הבטחון שיחקו בי לא פינג פונג אלא כדורגל. בעלי היה עצמאי. הגעתי לפת לחם. גידלתי בצורה מחפירה שלושה ילדים. בעלי פשט רגל עם המסגריה שהייתה לו. מכרנו כל מה שהיה לנו. גידלתי שלושה ילדים בציפורניים, ילדים לתפארת מדינת ישראל. גם בצבא בדרגות בכירות. לא היה ממסד ממשלתי שלא שיחדתי. עשיתי דברים כדי להציל את המשפחה שלי. וגידלתי ילדים לא בזכותם. עשיתי שפם וגבות לנשים כדי להביא לחם ודייסה לילדים שלי. בוז ויריקה בפנים לכל המחוקקים את החוקים המתועבים שהם רק על הנייר באמת אין שום דבר. א. באמת אתה צריך פרוטקציה אתה צריך להיות זנותי מנוול. אתה לא מבין הזה ולא יבינו את זה כל החלאות שמדברים על המסכנים האלה. אני לא הייתי מסכנה ובעלי לא היה מסכן. נפלתי טרף לחלאות.

למדתי את הדרך שאם אתה לא דופק על השולחן ולא יורק עליהם הם לא מבינים. בעלי עם שטף דם במוח היה צריך לעבור לבית לווינשטיין. הייתי צריכה להביא אישורים מקופת חולים מכבי, שיעזרו. הלכתי ובאתי ימים בבכי. רופא מחוזי אומר לי את יודעת כמה זה יעלה לנו. אומרת לי פקידה: את עדינה, אף אחד לא יעזור לך. רק שאני משתוללת בנאדם מקבל את הטיפול. אמרתי למה אני צריכה לצעוק למה אני צריכה לבכות אני לא מכירה את הדרך הזאת.

אני לא בוכה לך אני בוכה על המדינה על האנשים האומללים, על האטימות של ביטוח לאומי והעליבות של משרד הבטחון. מנוולים!

הייתי בכל המשרדים ולא ראיתי מקום שיש בו הגינות.

הגעתי למצב ששיקמתי את עצמי ובעלי נפטר. אני שומעת את האומללים ההם ואתם לא מבינים מה נעשה. שלכול המסכנים שלא יכולים לזעוק את זעקתם כי דלה שפתם.

ואז הגיע המכתב מההוצאה לפועל

נתקבל במייל מאת: ניצן

עד אוגוסט בשנה שעברה הכל היה בסדר. המחאה החברתית היתה בשיאה, היתה תחושה שמשהו טוב קורה באויר. יוקר המחיה, יוקר המחיה, יוקר המחיה, ואני. בת 29. אני עוסקת במקצוע חופשי נורא. כל כך חופשי שרוב הזמן הייתי פרילאנסרית. אחרי שנתיים מאומצות של עבודה רציפה כשכירה, גם אם במקומות שונים (שזה גם הישג), נזכרתי שפעם היו לי חלומות ואני רוצה לכתוב תסריט. החלטתי לעשות הפסקה ולקחת מהמדינה את מה שמגיע לי על פי חוק: דמי אבטלה. איכשהו יצא שהמדינה אמרה לי שזה רעיון טוב, אבל רק עוד טופס אחד ועוד מסמך, ורק עוד זה ועוד זה, והופ עברו השלושה חודשים של החתימה ושקל אחד לא עבר אלי מביטוח לאומי. פתאום פה חסר יום ושם, ואני מה אני אעשה, שכר דירה צריך לשלם ויש גבול למה שמסגרת האשראי של חשבון הבנק יכולה להכיל.

אני גרה עם אחותי לא רחוק מתל אביב, מחזיקה קטנוע, שני חתולים וחלומות גדולים, שני האחרונים שרידים מלימודי הקולנוע. הכסף מביטוח לאומי בושש להגיע אז לקחתי הלוואה מבנק דיסקונט. לא גדולה מדי, 24,000 ש"ח. ככה שיהיה לי גם כדי לסגור את המינוס וגם לשלם את שכר הדירה, פלוס למחזר הלוואה אחרת שלקחתי לפני שלוש שנים וכמעט הסתיימה, בריבית של P+0.5. כל זה במחיר מדהים של 12% ריבית לשנה, למשך 30 חודשים, החזר של כ-1000 ש"ח לחודש. כשהבנתי מה קרה, התחלתי לבכות מול הפקידה אבל זה היה מאוחר מדי. "מאיפה תחזירי?" היא שאלה ואני עניתי בבטחון, או-טו-טו נכנס כסף מביטוח לאומי. כל רגע.

משם ההדרדרות היתה די מהירה. קצת אחרי שלקחתי את ההלוואה גיליתי שלחדש את הביטוח לקטנוע יעלה לי כמו קטנוע חדש, אז הוא נזנח. הכסף לא הגיע, המוראל ויחד איתו הבטחון העצמי, ירדו לשפל שכמותו לא היה. כשהבנתי שכסף מביטוח לאומי אני לא אראה אם אני לא אתנפל עליהם עם השיניים, כבר לא רציתי לקום בבוקר או לאכול (לא שהיה כסף לממן את זה). שלושה פרוייקטים שלקחתי כפרילאנסרית ירדו לטימיון, לא רחוק מהמצב-רוח ודיסקונט הפסיקו לשמוע ממני. מבחינתם ירדתי מהארץ. לא עונה לטלפונים, לא באה לבקר. לאט לאט התחלתי לזנוח גם פרוייקטים שהשתתפתי בהם בשביל הנשמה. החברים לחצו עלי והגעתי לרופא המשפחה שעוד שניה רצה לאמץ אותי רק שאני אפסיק להיות עצובה. בלי להכנס לזה יותר מדי הוא קבע: דיכאון קליני. רשם כדורים וציווה ללכת לפסיכיאטר. התקשרתי לפסיכולוגית שנטשתי חודשיים לפני כן מטעמים כלכליים ושאלתי אותה מה דעתה, היא החניקה דמעה והציעה שנפגש בתשלום סמלי ואני אחזיר כשיהיה. הטלפונים מהבנק, הצעקות מבעלת הבית, היחס הקר מאחותי בעקבות המצב והרעב שהפך להיות מציאות יומיומית עשו את שלהם. הבנתי שמשהו חייב להשתנות. פיזית. הודעתי לאחותי שאני עוזבת את הדירה (היא לא קרעה את החולצה לאות אבל), מצאתי עבודה כשכירה שוב, עטיתי על עצמי חיוך ולכל עבר שידרתי שהכל חזר לשליטה.

מינוס 4 קילו, פלוס עבודה חדשה, פלוס דירה חדשה, שווה דף חדש.

ואז הגיע המכתב מההוצאה לפועל.
יש לי נטיה להתעלם מדברים ולקוות שהם יעלמו. כנראה משהו שירשתי בגנים מאבא. שזה די מצחיק, כי הוא זה שטיפל לי בכל העניינים הפיננסים עד כה. אלא שבדצמבר, במקביל לתחושת חוסר הערך שלי, אבא שלי חטף התקף לב, מה שהבהיר לי שאי אפשר להסתמך עליו יותר.
אז הגיע המכתב מההוצאה לפועל ואני עשיתי את מה שאני יודעת הכי טוב, הכנסתי אותו למגירה וחיכיתי שהוא ייטפל בעצמו. לקח לי קצת זמן להבין שזה לא יקרה וגייסתי לעזרתי עו"ד מכר, איש טוב שהסכים לדון בדברים מול עורך הדין של הבנק.
חשבתי שהחיים שלי היו מגעילים ומסובכים ובפברואר 2012 גיליתי שזה היה הקדימון.
אני בחוב של  30,000 ₪ להוצאה לפועל, הבנק לא מוכן לדבר איתי, בית פוסט מצפה לקבל ממני כסף על שירות שביצע עבורי, כבר לויתי מחברים, לא אכלתי ארוחה מסודרת כבר חודשיים והכיף האמיתי מתחיל עכשיו.
אין בנק שרוצה להלוות לי כסף, שלא לדבר על לפתוח חשבון חדש. העו"ד מוכן להגיע להסדר, אבל בריבית של 17%. בנק הפועלים, שהערתי אצלם חשבון מתרדמת, מוכנים לתת לי הלוואה אבל פחות או יותר באותה ריבית. תיארתי לעצמי שחודש-חודשיים של משכורת סדירה תשכנע את פועלים ששווה להמר עלי והחזרתי את הטופס למגירה.

חודשיים אחר כך באתי לבקר את אבא בבית החולים, אחרי ניתוח להשתלת קוצב לב. "תגידי," הוא שאל, "מה קורה עם ההוצאה לפועל? את מטפלת בזה?" כן, שיקרתי. "טוב, כי הגיע מכתב שאומר משהו על עיקול רכב."

שיט. הקטנוע. חזרתי להתחבא מתחת לשמיכה.

במהלך חיי למדתי להתייחס לדרמות הגדולות שעוברות עלי כסוג של דמי חיבה ופייסבוק הוא מקום טוב לדווח בו דברים. העליתי סטטוס בקשר למחאה המתקרבת ובדיון שהתעורר סיפרתי שהקטנוע שלי ככל הנראה מעוקל וההוצאה לפועל רוצה את בני בכורי, כל זה בגלל שביטוח לאומי מחפשים כל סיבה אפשרית לא לשחרר לכיווני את הכסף. זה עורר את עניינו של מכר מהעבר הרחוק שהחליט לקחת אותי כפרוייקט וללוות אותי בדרך החוצה מבור החובות העמוק שנקלעתי אליו.

לא, לא מדובר בהרבה כסף. סך כל החובות שלי, כולל הלוואות מבנקים וחברים, כולל תשלומים שנגררים, עומדים על 50,000 ₪ פחות או יותר. אני מכירה אנשים עם חובות גדולים יותר שלא שמעו ציוץ מהבנק שלהם, בטח שלא מהוצל"פ. אבל אני טרף קל. אין לי כסף והריבית שיעשו עלי עד שאני אוכל להחזיר את הכל, יכולה לממן עוד חוב כזה.

אבל עכשיו עיקלו לי גם את חשבון הבנק. מה שאומר שבאמת אין גוף פיננסי בישראל שיסכים לתת לי כסף (ובדקתי). שכר הדירה צריך לרדת עוד יומיים, לפחות הוצל"פ השאירו לי 1,000 ₪ בעובר ושב. נחמד מצידם. שלא יובן לא נכון, זה לא שאני מתכחשת לחוב, חס וחלילה. לויתי מבנק דיסקונט ואני צריכה להחזיר, אבל איך אפשר לעשות את זה אם הם לא מאפשרים קצת מרווח נשימה?

אני יודעת שאפשרי לצאת מזה ואנשים יצאו מחובות גדולים יותר. אני צופה קבועה של משפחה חורגת ואני יודעת שאם אלון גל יצעק עלי זה יסדר לי את כל החיים. אז אני יוצאת למסע לסדר את הכל עם היועץ הפיננסי שלי, ואתם מוזמנים לעקוב…

שיהיה בהצלחה לכולנו.

תכניסו אותי לכלא, המגורים והאוכל שם חינם

מאת: Roni Schutzer

‎17 שנים עבדתי כשכיר היות ומידי פעם עשיתי עבודות פרטיות היה לי תיק במס הכנסה.

ב2006 פוטרתי ,כשהגעתי לביטוח לאומי לבקש דמי אבטלה סורבתי בגלל התיק במס הכנסה: אתה לא זכאי לקבל דמי אבטלה כי אתה עצמאי. לא מעניין אותם שבמשך שנה וחצי הייתי מובטל וכשכבר עבדתי לא הגעתי לסף המס.

היום הם רוצים ממני 52 אלף שקל וכמובן שחשבון הבנק מעוקל. יש לי דבר אחד לומר לגברת צילה קרקו: ממני לא תראי שקל עד שתחזירו לי בדיעבד את מה שגנבתם ממני, ולא אני לא אתאבד מקסימום תכניסו אותי לכלא , המגורים והאוכל שם חינם.

הגענו ממש למצב שמנענו מעצמנו אוכל

 נתקבל במייל מרן

השתחררתי מהצבא ב-18.10, התחלתי לעבוד ב-1.11, 12 יום לאחר השחרור. המשכתי ללמוד ולעבוד במשך השנים שחלפו ללא הפסקה.

לאחר מספר שנים התחתנתי, לקחתי משכנתה (אז זוג צעיר עם משכורת צנועה היה יכול לקנות דירה) ונולד לי ילד שבע שנים לאחר השחרור. בדיוק בתקופה הלחוצה הזו – בום! החשבון עוקל. בדיוק ביום תשלום המשכנתה. קיבלתי טלפון מהבנק, ביטוח לאומי עיקל לך את החשבון!

טלפון לביטוח לאומי והמתנה מייגעת בסוף הביאו אותי לפקידה חמוצה שהודיעה לי שאני חייב 1,500 ש"ח (שהיו אז קצת יותר משליש מהמשכורת החודשית) – על 12 הימים האלו. לא עזר הבכי. לא עזרה העובדה ששנים אף אחד מביטוח לאומי לא טרח ליצור איתי קשר בנוגע לחוב. ולמה בדיוק חייל משוחרר צריך לשלם על כמה ימים שחלפו מהשחרור עד לתחילת העבודה? על זה בכלל לא דיברנו.

הייתי צריך לשלם את הסכום הזה ובנוסף לשלם עוד כמה מאות שקלים קנס לבנק הממשכן על תשלום המשכנתה שחזר ועל תשלום הלוואה שחזר. המכה הכלכלית היתה לא פשוטה בכלל – חצי מהמשכורת. בתקופה מאד מאד לחוצה, נאלצנו להצטמצם מאד מאד בחצי השנה האחרונה והגענו ממש למצב שמנענו מעצמנו אוכל.

יחסית לסיפורים כאן, זה סיפור קטן. יש עוד המון סיפורים כאלו, סיפורים קטנים, על עושק וגזל צנועים יחסית, אבל מאד מאד מרושעים.

ביטוח לאומי: כ-1.2 מיליון עיקולים בשנה

themarker 

הקצבה של ביטוח לאומי אינה מספיקה לקיום בכבוד לנכה שאינו יכול לעבוד. לפי הביטוח הלאומי, נכה ששיעורי הנכות שלו הם של 74%ומעלה ונקבעה לו דרגת אי-כושר השתכרות, יקבל קצבת נכות מלאה בסך 2,267 שקל בחודש (יש תוספות עבור בני משפחה התלויים באותו אדם).

עצמאים משלמים, כמו שכירים, 16%-17% מהכנסתם החייבת לביטוח לאומי (מלבד ההפרשה לטובת קרן דמי אבטלה), ולכן עלולים לצבור חוב אם התשלומים לא מועברים – והביטוח הלאומי עלול לעקל רכוש בשל כך.

צילום: לימוד אדרי

לפי נתוני הביטוח הלאומי, יש כ-330 אלף איש שחייבים דמי ביטוח, כשליש מתוכם – 114 אלף איש – עצמאים. סך החובות לביטוח לאומי הוא כ-9 מיליארד שקל, מתוכם 2 מיליארד שקל שחייבים אזרחים ומעסיקים על תשלום דמי ביטוח. בשנה מתבצעים כ-1.2 מיליון עיקולי רכוש לבעלי חוב.

לפי המוסד לביטוח לאומי, עיקולים מתבצעים במקרי קיצון בלבד. "הביטוח הלאומי נוקט בצעד של עיקול רק לאחר שהצטבר חוב משמעותי של המבוטח בפרק זמן של מספר חודשים, ורק לאחר משלוח של הודעה על תשלום, תזכורת והודעה על עיקול. התהליך אורך שבועות, כך שלאיש יש שהות מספקת לגבש הסדר חוב במידת הרצון", נמסר מהמוסד.

איך בדיוק הם מצפים שילד בגילו עם סרטן גרורתי יצא לעבוד ולהשיב את החוב?

מאת: מעיין רודיך, נתקבל במייל.

אחי הקטן, נלחם בימים אלו במחלת הסרטן.

החל מינואר השנה כאשר הגיש פנייה לביטוח לאומי בסיוע של עובדת סוציאלית, הדבר הראשון ש"זכה" לו היה קודם כל ביקור של רופאה מטעם ביטוח לאומי, שתאשר שאכן הוא עובר טיפולי כימותרפיה בגילו הכל כך צעיר (24) עקב המחלה הארורה. לאחר שנבדק מקרוב, ודאג גם להעביר את כל המסמכים הרפואים הנדרשים חתומים ומלאים מטעם המחלקה אונקולוגית בה הוא מטופל, חשבון הבנק שלו עוקל ונמצא כי הוא חייב לביטוח לאומי חוב על סך 6000 שקלים חדשים שהצטבר לטענתם במשך מספר שנים

מיותר לציין שאף אחד לא טרח לעדכן או להודיע לו לפני שפנה באופן לגיטימי לביטוח לאומי על קיומו של החוב המצויין, כן? ה

וא נמצא זכאי ל100% נכות. איך בדיוק הם מצפים שילד בגילו עם סרטן גרורתי יצא לעבוד ולהשיב את החוב?

לצערי אין מצב בעולם שאנחנו נשחרר לך את העיקול

ערן ורד, נתקבל במייל 

אני עצמאי, ובפיזור נפש לא דאגתי להוראת קבע לשלם את דמי הביטוח הלאומי והדבר נשכח ממני במשך מס' שנים.

והנה לפני מס' שנים אני מוצא את חשבון הבנק שלי מעוקל. הסתבר שאני חייב לביטוח לאומי סכום של 5 ספרות שמעולם לא טרחו להודיע לי על כך, עד העיקול.

הגעתי למשרדים המפוארים של ביטוח לאומי ע"מ להסדיר את החוב.
"אנחנו לא נבטל את העיקול עד שנקבל את כל סכום החוב, אפשר גם בתשלומים בכרטיס אשראי" אמרה לי הפקידה, "אין אפשרות לשלם בתשלומים באמצעות המחאות כי סכום החוב גבוה מעל המותר לתשלום בהמחאות".

השבתי כי אין לי סכום כזה זמין במזומן ואין לי אפשרות לשלם בכרטיס אשראי בתשלומי קרדיט מכיוון שאני מחזיק חשבון רק בבנק הדואר, כך שאין לי כרטיס אשראי שמאפשר תשלומים אלא רק תשלום במזומן.

הפקידה אמרה לי שאין ביכולתה לעזור, הפנתה אותי למנהל הסניף אשר גם הודיע לי חד משמעית כי אין "לצערי אין מצב שבעולם שאנחנו נשחרר לך את העיקול לפני תשלום כל הסכום, זה לא תלוי בי, זה עניין של חוק"!!!

למזלי יש לי הורים שיכלו להלוות לי את הסכום הנ"ל ולבטל את העיקול, אך אני חושב על אנשים אחרים שאין להם את הפריווליגיה הזו, מה הם עושים בדיוק???

התשובה ברחוב קפלן, ת"א.