הביטוח הלאומי מתכנן להקשיח את התנאים למתן קצבאות לחולים כרוניים

כתבה של דן אבן, מתוך "הארץ"

המוסד לביטוח לאומי פועל בימים אלו להקשחת התנאים המזכים חולים כרוניים בקצבאות רווחה. מידע שהגיע ל"הארץ" מצביע על החמרה מתוכננת בקריטריונים לקביעת אחוזי נכות לחולי סוכרת, פרקינסון ומחלות לב, ובעתיד צפויים שינויים גם של מחלות כרוניות אחרות. השינויים לא יחולו רטרואקטיבית, אלא רק לגבי חולים שיגישו בעתיד תביעות לקבלת אחוזי נכות.

השינויים נעשים במסגרת עדכון מחדש לספר הנכויות של הביטוח הלאומי, שנכתב בשנת 1956, אך טרם נכנסו לתוקף. במוסד לביטוח לאומי מבהירים כי המהלך נעשה בתיאום עם רופאים מומחים והאיגודים המקצועיים הרלוונטיים, אולם רופאים ששוחחו עם "הארץ" הביעו חשש מפני פגיעה בזכאותם לקצבאות של חולים כרוניים, מבלי שהדבר נבחן לעומק.

כך למשל, מידע שהועבר באחרונה לאגודה הישראלית לסוכרת מצביע על שינויים מרחיקי לכת בקריטריונים המאפשרים לחולי סוכרת לקבל אחוזי נכות. עד כה, נקבע כי חולי סוכרת עם סיבוכים יקבלו 65% נכות באופן אוטומטי. מעתה, ייקבעו אחוזי הנכות בהתאם למספר הסיבוכים וחומרתם. לפי הקריטריונים החדשים, חולי סוכרת עם שני סיבוכים בדרגת חומרה גבוהה מ-20% כל אחד יזכו ב-65% נכות, וכך גם חולים עם סיבוך אחד בדרגת חומרה של 30%, אולם סיבוכים קלים לא יאפשרו מתן אחוזי נכות, לרבות פגיעה בעצבים תחושתיים (נוירופתיה סוכרתית) והפרעה קלה בעיניים (רטינופטיה) ללא בצקת.

צילום: לימוד אדרי

א' (השם המלא שמור במערכת), בת 56 ואמא לחמישה ילדים, סובלת מסוכרת לא מאוזנת עם בעיות אורתופדיות בצוואר, בברכיים ורגליים, וכן מיתר לחץ דם ותסמונת דום לב בשינה. לפי תקנות המוסד לביטוח הלאומי, היא זכאית כיום לקצבת נכות בסכום של 4,000 שקלים. זכאותה נבדקה בתהליך ממושך, במהלכו הצליחה א' להוכיח בפני ועדה רפואית כי יש לה מעל ל-40 אחוזי נכות. אילו היתה מגישה תביעה לאחר כניסת השינויים, אחוזי הנכות שלה יהיו 20-10 בלבד, והיא לא היתה זכאית לקצבה חודשית.

מידע נוסף מצביע על שינוי מתוכנן בקריטריונים לקביעת אחוזי נכות לחולי פרקינסון. במפגש שנערך עם ארגוני חולים בסוף יולי הופיע נציג הביטוח הלאומי, ודיווח על השינוי המוצע: אם עד כה חולי פרקינסון היו זכאים לאחוזי נכות בגין רעד בכל צד בגוף, כשצד ימין זיכה ב-30% נכות לפחות וצד שמאל ב-20% נכות לפחות, ושכלול הנתונים אפשר 42% נכות הגבוהים מהסף המחייב לקבלת קצבה (40%), מעתה יקבלו חולי פרקינסון הסובלים בשני הצדדים מרעד קל ונוקשות שרירים בדרגה קלה 20% נכות כוללים בלבד. אחוזים אלו אינם מאפשרים לעבור את הסף הנדרש לבחינת הזכאות לקצבה. לתקנות נוסף אמנם קריטריון חדש, המזכה ב-10 אחוזי נכות חולי פרקינסון הסובלים מהמחלה בצורתה הקלה ביותר, אך הדבר עדיין נמוך מהסף המאפשר זכאות לקצבת נכות.

כמו כן שונו באחרונה הקריטריונים הנוגעים לחולי לב, בשיתוף איגוד הקרדיולוגים. במסמך המציג את השינוי, שהופץ לרופאים, הוחלט לעדכן את המבדקים החדשים לחולי לב לצורך זכאות לאחוזי נכות, ולהוסיף בדיקות אקו לב ובדיקת מאמץ כקריטריונים לזכאות. בנוסף, הוחלט שלא לכלול בקריטריונים לזכאות לאחוזי נכות חולים עם תעוקת חזה, שעד כה היו מקבלים הכרה באחוזי נכות בהתאם לתדירות התעוקה ועוצמתה.

טרם ברור מתי ייכנסו השינויים לתוקף. חרף פעילות במערכת הבריאות להעברתם בוועדת הבריאות של הכנסת, החוק מתיר להעביר את השינויים באישור מועצת הביטוח הלאומי ושר הרווחה בלבד. לדברי רופא בכיר בבית חולים גדול במרכז הארץ, "אנו חוששים שיש פה ניסיון למחטף שתהיה לו השפעה רוחבית על חולים כרוניים בישראל".

לדברי מנהלת המרכז למימוש זכויות רפואיות, לבנת פורן, "ההתנהלות סביב ספר הנכויות מסתמכת על המצב שבו אף אחד לא מבין כיצד השינויים בהגדרות הרפואיות משפיעים על הזכאות לקצבה, אפילו לא רופאים היושבים בוועדות הקובעות את השינויים. מדובר בשינויים המבוססים על תיאוריות בלבד, מבלי שנבדקת השפעתם בשטח, כשבפועל הם עלולים להביא אנשים לפת לחם. חייבים לבצע בדיקה באשר למשמעותם, לפני שיאושרו", מתריעה פורן.

הזכאות של חולה לקצבאות סיוע נקבעת לפי אחוזי הנכות שנקבעים לו בוועדות רפואיות. לפי תקנות הביטוח הלאומי, רק חולים הצוברים 40% נכות ומעלה זכאים להגיש בקשה לקצבת נכות כללית, שנקבעת בהמשך בהתאם לארבע דרגות, בכפוף לקביעת אי-כושר עבודה. בישראל ישנם כיום כרבע מיליון איש הזכאים לקצבאות נכות, בסכום כולל של 13 מיליארד שקלים בשנה. בנוסף, אחוזי הנכות משפיעים על גובה קצבת נפגעי עבודה למי שנפצע עקב עבודתו.

מהביטוח הלאומי נמסר בתגובה כי "השינויים המוצעים בספר המבחנים הינם חלק מפרויקט מקיף שמטרתו לעדכן את הספר שנכתב בשנת 1956 ולהתאימו לשינויים שחלו מאז בעולם הרפואה. הסעיפים החדשים המוצעים נכתבו על ידי רופאים מומחים חברי ועדות מיוחדות, ואושרו על ידי האיגוד האנדוקרינולוגי (סוכרת) הנוירולוגי (פרקינסון) והקרדיולוגי (לב).

"באשר לפרקינסון, התיקון המוצע מרחיב את הזכאות לאחוזי נכות רפואית, תוך הוספת דרגה חדשה בהצעה לחולים ‘בצורה קלה מאוד' להם יינתנו 10%. כן נשמרה הדרגה הניתנת לחולים ‘בצורה קלה' שימשיכו לקבל  20% נכות רפואית כפי שהם מקבלים כיום. באשר לסוכרת, המידע לא מדויק, מפני שבתיקון המוצע שני סיבוכים בדרגת חומרה שווה או גדולה מ-20% יזכו את המבוטח ב-65% נכות רפואית. באשר למחלות לב, רופאים נוהגים להשתמש בבדיקות אובייקטיביות כמו בדיקת מאמץ ובדיקת אקו, המאפשרות מתן החלטות מקצועיות, איכותיות ואחידות, ומדובר בבדיקות שממילא המבוטח נדרש לבצע לצורך הטיפול הרפואי השוטף".

גם כן ביטוח

פיבי

מדי חודש בחודשו מופרש ממשכורתם של אנשים עובדים סכום מסוים המועבר לביטוח הלאומי. הוא מיועד לשמש למקרה שחלילה נחלה ולא נוכל להמשיך לעבוד. אף אחד מאיתנו לא רוצה להגיע למצב של תלות ושל אובדן כושר השתכרות, אבל כולנו ריאליים ויודעים שדבר כזה עלול לקרות, ולכן אנחנו משלמים את המס הזה בחפץ לב, פחות או יותר, מאחלים לעצמנו שלעולם לא נזדקק, וממשיכים הלאה.

אבל מה קורה כשכן צריכים?

אני חולת סוכרת מגיל 17.5. עד גיל 21 לא הייתי מודעת לזכויותי בביטוח הלאומי, ואז תבעתי אותם וקיבלתי סכום קטן רטרואקטיבית וקיצבה זמנית עד לבדיקת הזכאות בפעם הבאה. קיבלתי גם סל שיקום מקצועי שלא צלח מסיבות של אבחון מקצועי לא מתאים (חלקית זה היה באשמתי, מודה, סוגיות אחרות העסיקו אותי באותן שנים ואליהן נגיע בהמשך).

עם הזמן, לא רק שלא היה שיפור במצב הסוכרת שלי, אלא שהיא הפכה פחות ופחות מאוזנת והתפתחו סיבוכים. התגלו שינויים סוכרתיים ברשתית בשתי העיניים ונאלצתי לעבור טיפולי לייזר קשים וכואבים שלא הצליחו לתקן את הנזקים. ביולי 2007 עברתי ניתוח בעין ימין. עין שמאל אמורה להמשיך בטיפולי הלייזר שביכולתם למנוע מהמצב להחמיר.

מספר חודשים לאחר מכן, ביש גדא שכמותי, שברתי את רגל שמאל. זה לא התחיל כשבר, והאבחון המדויק נעשה לאחר מספר חודשים שבהם צלעתי מרופא לרופא והם כולם ניסו לבדוק מה לעזאזל הבעיה. בחודשים האלה הלכה העצם והתפוררה ונוצר בקרסול מפרק מדומה, ולבסוף הפתרון היחיד היה ניתוח שבמהלכו נוסרה החוצה העצם המיותרת ועצם הקרסול נשברה מחדש ואוחתה באמצעות ברגים עד מתחת לברך. מדובר היה בתהליך ארוך וכואב. אחרי הניתוח יצאה הסוכרת שלי מאיזון ואושפזתי בטיפול נמרץ לכמה ימים. יצאתי משם כשגבס מפאר את רגלי השמאלית, לביתי נטול המעלית שבקומה הרביעית ושם נשארתי חודש וחצי עד שהוסר הגבס והתחיל תהליך הפיזיותרפיה שגם הוא היה לא קל. מטבע הדברים, במשך כל התקופה הזו לא עבדתי והתקיימתי אך בקושי מקיצבה זעומה בסכום של כ-1100 שקלים בחודש. אל תשאלו אותי איך הסתדרתי. אין לי מושג.

כשכל זה היה-בערך-מאחורי, הגשתי במוסד לביטוח לאומי תביעה להכרה בהחמרת המצב. כל בר דעת יסכים איתי שהמצב, אכן, החמיר. לא כך ביטוח לאומי. הם טרטרו אותי מוועדה לוועדה, כשבכל אחת מהוועדות דיברו איתי אולי חמש דקות מזכירת הועדה, רופא שעושה חלטורות מהצד ואולי עוד מישהו שלא ברור לי מה תפקידו בכוח. מקץ כמה חודשים קיבלתי מכתב המבשר לי על תשלום סכום חד פעמי של אלפי שקלים בודדים ועל ביטול זכאותי לקצבה.. לא איבדת את כושרך להשתכר, הודיע לי המכתב בלקוניות, תביעתך נדחית.

לא ידעתי אם לצחוק או לבכות.

בהתחלה אמרתי, אוקיי. אל תעשו לי טובות. לא רוצים? לא צריך. אני אחפש עבודה לבד. קחו את הקצבה שלכם ותיחנקו איתה. אני כבר אסתדר.

התחלתי להתרוצץ בראיונות עבודה, אבל זה לא היה קל. כבחורה נטולת תואר או הכשרה מקצועית אחרת, העבודות שהוצעו לי היו מבזות במקרה הגרוע, או במקרה הטוב בלתי מתאימות ליכולותי ולמגבלותי הרפואיות. מאז הניתוח בעין אני לא יכולה לשבת מול מחשב לאורך זמן, עבודות שכרוכות בעמידה ממושכת, כמו למשל מוכרת בחנות בגדים, לא מתאימות לי בעקבות הניתוח ברגל שמאל, ומצב הסוכרת שלי דורש ארוחות בזמנים מסודרים וקבועים, מה שלא מתאפשר בכל מקומות העבודה.

כשכן מצאתי עבודה בפרוייקט זמני שאמור היה להמשך חודשיים וחצי, עברו בדיוק שלושה שבועות עד שהייתי בבית חולים. אולי אני מגזימה, וכל אחד יכול לחטוף שפעת ואפילו דלקת ריאות. אחרי הכל, זה היה בחודשי החורף. אבל לא כל אחד יגיע לטיפול נמרץ, וזה בדיוק מה שקרה לי, כי השפעת הזו הוציאה את הסוכרת שלי מאיזון והתפתחה חמצת סוכרתית, שהיא מצב מסכן חיים במידה והוא אינו מטופל מיידית. אחרי שבוע בבית חולים ועוד כמה ימים בבית, חזרתי לעבודה וכמה מפתיע, הודיעו לי שדרכינו נפרדות, חודש וקצת לפני שנגמר הפרוייקט.

לא היתה לי ברירה. חזרתי לביטוח לאומי כמו ילדה טובה, הגשתי להם מסמכים וביקשתי שישקלו שוב את זכאותי לקבלת קצבה.

ושוב ההליכים המסורבלים, ושוב ועדות שהפעם נאלצתי לאסוף שקל לשקל כדי להגיע אליהן באוטובוסים. לא אגזים אם אומר שבחודשים מאז ועד עכשיו חייתי מהיד לפה, בלי הכנסות, הוראות קבע בבנק התחילו לחזור. חשבונות חשמל, מים, טלפון , הלוואה מהבנק שלקחתי בתחילת השנה – לדבר מכל אלה לא היה כיסוי. נכון, גרתי אז עם אמא שלי בדירת עמידר שרשומה על שמה, זה חסך לי את שכר הדירה לפחות, אבל היא אישה לא מאוזנת בנפשה ובעלת ראיית מציאות לקויה, מה שגורם לה לא להתייחס לחשבונות כשהם מגיעים, לא לקנות אוכל, להתנהג לפעמים באלימות- פיזית ומילולית- ולגרום נזק לרכוש. על התרופות שלי, שמחירן מגיע לכמה מאות שקלים בחודש, אני אפילו לא מתחילה לדבר. לא יכולתי להרשות לעצמי לקנות את הכמות שאני צריכה, ובנוסף לכך גם הוראת הקבע של קופת החולים חזרה, ככה שנוצר חוב והביטוחים שלי בוטלו. כפועל יוצא הפסקתי את טיפולי הלייזר שמצריכים טופס 17 והראייה שלי הוזנחה.

לביטוח לאומי כל זה לא הזיז. אחרי ששוב הריצו אותי מועדה זו לאחרת, הגיע אלי מכתב המודיע לי שתביעתי נדחתה. היתה לי תקופה של 30 יום לערער על ההחלטה, אבל את המכתב מצאתי במקרה אצל אמא שלי, שלקחה אותו ו"שכחה" לספר לי שהוא הגיע, וכך שלושים הימים תמו חלפו להם.

בנתיים התחלתי לעבוד בחצי משרה. הרווחתי סכום מצחיק של 2000 שקלים בחודש בממוצע, הייתי תקועה בבית של אמי חולת הנפש שמסרבת לקחת את התרופות שלה, (ועל הבית, שהוא כאמור דירת עמידר, יש צו פינוי ל-23 באוגוסט) נאלצתי להעזר בחברים כדי לממן את התרופות שלי וחישבתי את קצי לאחור.