אלו התוצאות של ההפרטות האהובות כל כך על רוה"מ הנערץ וחצרו

פורסם בפייסבוק של אסתי סגל

 

אסתי סגל

אתמול כשחזרתי מחדר הכושר מצאתי בתיבת הדואר מכתב אדום כהה מביטוח לאומי שצעק – את חייבת לנו 3006 שקלים ואם לא תשלמי ננקוט באמצעים וכו'.

בעבר לא התרגשתי ממכתבים כאלו שהיו מגיעים במסגרת שיטת מצליח לפחות פעמיים בשנה. הייתי מצלצלת לרואה חשבון בזמני החופשי, הוא היה מרים אליהם טלפון ונסיון הסחיטה היה מסתיים.

מאז ההתאבדות של סילמן אני כבר לא כל כך שאננה. מייד צלצלתי לרואה החשבון (בלחץ, מודה) והעניין סודר כמובן.

ועכשיו אני חוזרת ממנו (היום ה-14 לחודש, יום העצמאים שמגישים חשבוניות, קבלות ומסמכים להנהלת החשבונות שלהם) עם סיפורי זוועה על לקוחות שלו: לאחד עקלו רכב, לשני את חשבון הבנק, ועוד ועוד, ואפילו למשרד רואי החשבון עצמו הגיעה ההוצאה לפועל של רשות השידור בטענה שהמסך הגדול בחדר ישיבות (לפרזנטציות) הוא טלוויזיה שלא שולמה עליה אגרה (?!?!)

גם לח"כ ראלב מאג'דלה (שהוא לקוח שלו) שמנהל חברה יחד עם בתו עיקלו את הרכב, רק שכאן הם לא הבינו עם מי יש להם עסק (חשבו בטח – שם ערבי – זו ההזדמנות להתעלל, נו, אז הם כבר למדו בדרך המביכה)

זה המצב רבותי. אלו התוצאות של ההפרטות האהובות כל כך על רוה"מ הנערץ וחצרו. 

הפריטו את שירותי הגבייה של מס הכנסה, ביטוח לאומי, רשות השידור ועוד- פושעים אלימים מנהלים את חברות הגבייה ועכשיו כל אחד מאיתנו על הכוונת. אף אחד מאיתנו לא פטור מזה. לרשויות יש אפשרות להכנס לחשבונות הבנק של כולנו ולחסום אותם בלי הודעה מוקדמת, גם אם זה קנס של 6 שקלים ריבית על דו"ח חנייה ישן ששולם לפני אלפיים שנה (קרה לי לפני כמה חודשים)

קודם מעקלים (באלימות גדולה) אח"כ אתה צריך לרוץ אחריהם להוכיח שאין סיבה לעיקול ולחסימה ובינתיים מצבך הכלכלי מתדרדר כי בלי חשבון בנק אתה לא יכול לעשות כלום.

(ובתגובה למייק ארד – הסטטוס הזה וגם הקודם אינו בכיינות. הוא תיאור מצב של מדינת ישראל 2012, ומצבם של מי שהיו מעמד הביניים, האליטות הישנות, המוסר, הצדק, האמת, והמחוייבות החברתית)

 

 

ביטוח לאומי עושק נשים עצמאיות שיוצאות לחופשת לידה בדמי הלידה שלהן

מאת: יעל

אני עובדת כעצמאית ומרוויחה כ4200 ש"ח בחודש
בעלי שכיר ומרוויח כ 5000 ש"ח.
היו לנו שני ילדים, ועכשיו ילדתי את הבן השלישי.
גם ככה מצבנו לא מזהיר עם כל החובות והתשלומים לשכ"ד וכו'.
קיוינו שנקבל דמי לידה לפחות 17000 "ח כמו שמגיע לנו ע"פ החוק והnקדמות ששילמנו ובכך נציל טיפה את ההוצאות שהיו עכשיו עם התינוק החדש.
להפתעתנו קיבלנו רק 12000 ש"ח שכיסו מיידית את המינוס. כששאלתי מדוע לא קיבלתי את מלא הסכום תראו את התשובה שלהם:

ילדת בשנת 2012 . חושב לך ע"פ שומה אחרונה שהיא 2011. נכון שמגיע לך יותר כסף אבל רק אחרי שנקבל את שומת 2012 בעוד חצי שנה לפחות נדע האם גם השנה את באותו שומה כמו 2011 ותקבלי מה שמגיע או שתרוויחי פחות ולא תקבלי.

וכאן החוצפה הגדולה!
הרי שילמתי מקדמות וברור לביטוח הלאומי שהשנה אני לא tרוויח כמו 2011 כי אני לא עובדת 3 וחצי חודשים! אז למה אתם גונבים אותי?
מה אני שונה משכירה?
פשוט גניבה הם לא מוכנים להגיב הם טוענים שככה זה.
יש פה עוד עצמאים שנתקלו בחוצפה הזאת.
אני לא עובדת עכשיו בקושי יש הכנסות המינוס גודל והם בשלהם. זה כסף ששילמתי עבורו והוא שלי!!!

בושה וחרפה שכך מתעללים בחלשים.

אנסטסיה עובדת בזנות בשביל לממן את החוב לביטוח לאומי שצבר בעלה שנפטר

מתוך כתבה חשובה שפוסמה בהארץ על זנות

 

מה הכסף הזה בשבילך?

“נירוונה. אין לחץ, אין חרדות. יש לך שקט נפשי, יש לך ביטחון. את לא תלויה באחרים. את לא צריכה להתחנן לבעל שישלם מזונות, לא צריכה לבכות לפקיד בביטוח לאומי או לפקיד בנק או לבקש טובות מהמשפחה והחברים. הילד רוצה לצאת עם חברים? יש לך כסף לתת לו. הוא צריך חולצה חדשה? יש לך אפשרות לקנות. צריך מחשב? אפשר לקנות. איך להסביר, זה מאפשר לך תחושה של חיים נורמליים. את לרגע מרגישה כמו כולם, את יכולה לתת לילד שלך מה שכל הורה אחר נותן”.

במהלך הישיבה בסלון הדירה המבט שלי מתעכב על מסך הטלוויזיה שאוצר את פני הלקוחות בבואם. הם עולים בחדר המדרגות, נראים מתוחים, לחוצים, מהוססים, לעתים מזיעים. אני מתבוננת בהם בצאתם, מנסים ליישר חולצה, יורדים במדרגות, משתדלים לא למשוך תשומת לב, מסתכלים הצדה בחשדנות, מנסים לשדר מכובדות, ואז מאיצים את ההליכה, מתרחקים מהר־מהר מהמקום.

אנסטסיה מתרוצצת בין הלקוחות שנכנסים לדירה. היא מקשיבה לקטעי השיחה שלנו ומבטה מתקדר. “היא ילדה טובה, היא ממש לא צריכה להיות כאן”, אומרת חן בטון אמהי. “אני רוצה לספר לך על היום הראשון שלי כאן”, מבקשת אנסטסיה ודמעות נקוות בעיניה הכחולות. הכנות שלה כובשת. המראה שלה עדין, שברירי ופוצע לב. “הגעתי לכאן לפני חמישה חודשים, אחרי ששבוע שלם לא היה לי אוכל לתת לילד שלי”, היא אומרת ומדליקה סיגריה שניכר שהיא לא מרגיעה את סערת הנפש. “בשקלים האחרונים שהיו לי קניתי אוכל לבן שלי. האוכל נגמר, הכסף נגמר. ביום הראשון שהתחלתי לעבוד כאן לא יכולתי להפסיק לבכות ולרעוד בגוף. לקוח ועוד לקוח ועוד לקוח ואני בוכה ורועדת ועם חרדות והיסטריה. הילד פתאום התקשר בוכה ואמר: ‘אמא, אין לי מה לאכול. אמא, אין אוכל בבית’. היו לי כבר 400 שקלים שהרווחתי, התחלתי לבכות ואמרתי לו: ‘אל תדאג, היום יהיה לנו אוכל. היום נלך לסופרמרקט’”.

אנסטסיה עלתה לישראל עם בעלה, גבר לא יהודי. “היינו זוג נשוי עובד”, היא מספרת, “הוא נסע לחופשה ארוכה בארץ המוצא שלו ונפטר שם. הייתי בטראומה קשה. רק אחרי כמה חודשים הסכימו לתת לי סטטוס של אלמנה, גם זה היה כרוך במאבק מול הרשויות. כאילו שזה נכס שאת מקבלת. עבדתי בשתי עבודות בשני מפעלים. בעבודה אחת הרווחתי 4,300 שקל ובשנייה 1,700 שקל. שילמתי למטפלת ועבדתי כמעט 24 שעות מחוץ לבית והכסף לא הספיק. הייתי בטראומה מהמוות של בעלי, בדיכאון עמוק, בלי יכולת לטפל בעצמי ובנוסף במאבק הישרדות יומיומי. פניתי לעמותה ידועה וגדולה שמבטיחה לעזור לנזקקים בענייני ביורוקרטיה כדי שיטפלו בענייני הזכויות שלי. הם שלחו מכתב לביטוח לאומי. במקום סיוע קיבלתי מכתב שבעלי צבר חוב בביטוח לאומי במשך השנים שהוא עבד בישראל ואני מתבקשת לשלם. זה היה סכום אסטרונומי”.

מה מצבך עכשיו?

“כל מה שחשוב לי זה שלילד שלי יש אוכל. אני מדברת על סנדוויץ’ של לחם עם פסטרמה, לא מותרות. אני כל הזמן יושבת פה עם נייר ועושה חישובים כמה כסף אני עוד חייבת. אני מאמינה שבתוך שנה של עבודה בזנות אני אצליח לכסות את החובות”. אנסטסיה חוששת שהסביבה הקרובה לה תגלה ממה היא מתפרנסת. “אני מסתירה מכולם”, היא מודה. “הסביבה שלי תהיה בהלם. זה לא משהו שמתחבר אלי. אני מאוד ביישנית, לא שותה, לא מבלה. כל החיים שלי זה הבית והילד. כשאני יוצאת מפה כל מה שמעניין אותי זה הילד שלי”.

איך לא חשבו על זה קודם?

מאת: יונתן שחם

זה רעיון של אבא שלי: Efraim Shaham

אנו חייבים בתשלום לביטוח לאומי, ובדיווח על כל שינוי בסטטוס שלנו. אבל ביטוח לאומי לא מדווח לנו שום דבר. כך, ביטוח לאומי יכול להפעיל את "שיטת מצליח" שלו – לשלוח דיווחים על חובות מלפני שנים, בסכומים עצומים, מתוך הנחה שלא יהיו לנו את המסמכים ובסוף נשלם.

ההצעה היא לחייב את ביטוח לאומי בחוק לשלוח לכל מבוטח דו"ח שנתי שיכלול את:
מצב החשבון העדכני
באילו חודשים שולמו דמי ביטוח ועל ידי מי (מעסיק, באופן עצמאי וכו')
אילו חובות יש למבוטח כלפי ביטוח לאומי
מה הנתונים האישיים המעודכנים במערכת (מצב אישי, מקום עבודה, אחוזי נכות וכו')

מה צריך להוסיף לדעתכם/ן?

אילו חברי וחברות כנסת יכולים לקדם את זה? תייגו אותם פה!

מענק לימודים לילד? תביאי אישור מבית חולים על תרומת זרע!

דנית, בת 37, שמבקשת לממש את זכותה לקבלת מענק ללימודים עבור ילד בבית ספר בגילאים 6-14.
"אני אמא לילד שעולה לכיתה א' . הורדתי מהאתר של ביטוח לאומי את הטפסים הרלוונטים ושלחתי . לאחר מספר ימים התקבלה שיחת טלפון מנציגת ביטוח לאומי אשר קיבלה את הטפסים.
הגברת שאלה מדוע אין פרטי אב בבקשה למענק. עניתי לה שאין אצלנו אב ושאני יחידנית. היא שאלה-מה זאת אומרת אומרת שאין אב, ואם יש אבא והוא לא רשום כי אני רוצה להנות מהנחות כיחידנית,

או שהבאתי את ילדי דרך בנק הזרע מטיפולים ואז אני צריכה להביא אישור מביה"ח על כך שהריתי מתרומת זרע.

אמרתי לה-שוב-שאני יחידנית ואין לילדי אב.
(ידוע לי) שנשים גרושות מקבלות את המענק ויחידניות רבות שאני מכירה -הגישו טפסים וקיבלו-ללא אישור על מבחנת הזרע .
(אמרתי לה) שזו דרישה הזויה ושאני בשוק שמבקשים זאת. ומה אם הריתי מסטוץ עם זקן בן 80 שהלך לעולמו?-שאביא אישור מחברה קדישא???
היא ענתה שאם אני רוצה לקבל את המענק, עבור בני ושהבקשה לא תעוכב, שאביא לה אישור מביה"ח.
אמרתי לה שאני דורשת שתעביר את הטפסים הלאה לטיפול ושאני מבקשת לקבל את הדרישה הזו של ביטוח לאומי בפקס. הפקס טרם הגיע.

הפרטים נלקחו מהודעה שפורסמה בפורום אמהות יחידניות מבחירה בתפוז.

רוצה מים ? אז למה אתה לא קם ולוקח, מה אין לך ידיים אין לך רגליים?

מאת: סמדר נצר ישי

https://www.facebook.com/permalink.php?story_fbid=460048600686543&id=100000442208715
די.
הגיע הזמן לשתף אתכם בדרך שבה שייפתי את טפריי והפכתי לזועמת ולוחמת כנגד השקרנים והמנוולים,זו תהיה פורנוגרפיה של העוול, אבל אתם תתמודדו כפי שאני התמודדתי:
אבא שלי נפטר בשנה שעברה, וטוב שנפטר ,אחרי שנים ששכב במיטה והורם על ידי מנוף לתוך כסא גלגלים כדי שיהיה ניתן לרחוץ או להאכיל אותו .
אבא שלי היה משותק בכל גופו ועיוור כמו חפרפרת, כל זה בא עליו ממחלת הסוכרת שאכלה כל חלקה בגופו גרמה לו ל 10 אירועים מוחיים פחות או יותר ועיוורון מוחלט. הדבר היחיד שנותר לאבא היה באופן מפתיע דווקא מוח צלול ודיבור קוהרנטי.
אבא שלי עבר ייסורי גוף שמתוארים אולי רק באחד המעגלים בתופת של דאנטה ,הוא היה צריך שיכניסו לו את האוכל לפה ויעזרו לו להזיז את הלסת כדי ללעוס ולאחר מס' שעות היה נזקק לחוקן כדי שהאוכל יצא מן הגוף .
הביטוח הלאומי שלח את נציגיו שדמו לי לאוכלי נבלות ,הם באו וביקשו מאבא שיזיז יד,יזיז רגל, אבא לא יכל אבל ניסה, הוא רצה אבל שום דבר לא זז, הוא כעס כי פעם היה איש עם כבוד,הם רשמו נתנו מבט והלכו רק כדי שנוכל לקבל מכתב שאין אישור למצבו הסיעודי של אבא.
יש מנוף ,יש חוקן ליד ,יש איש שנראה כמו גוש בשר אבל אין אישור .
כדי לערער היינו צריכים לחכות זמן מסויים (חוק זה חוק) והערעור נדחה ושוב חיכינו ושוב נדחה ,אבא באחת הפעמים שהגיעה נציגה -סילק אותה בצעקות שיניחו לו ושתסתלק מהבית.
בתקופה הזו אבא נכנס ויצא מבתי חולים כי הכל קרס לו: ריאות, כליות ושוב אירועים מוחיים, נכנס לבית חולים שיקומי שגם שם שלחו נציגה כדי שתבדוק אותו באותו המעמד אבא שלא יכל לקחת כוס מים בעצמו מן השידה שלידו , ביקש שתגיש לו – היא אמרה: "רוצה מים ? אז למה אתה לא קם ולוקח, מה אין לך ידיים אין לך רגליים? " חבל שלא הייתי שם… את זה שמעתי ממנו וגם מאחות בבי החולים שעמדה לצידו ואישרה שכך היה.
אני למדתי בתקופה הזו להלחם במשרד הבריאות ,משרד הרווחה, הביטוח הלאומי וכל מי שעמד בדרכי, אני הגעתי למצבים שהפכתי שולחנות וזו לא מטאפורה ,לבסוף רק עו"ד עזר בעמלה שמנה ומכתב משפטי ניתן האישור.
התלאות נמשכו גם מאוחר יותר בכל נושא העובדת הזרה וחברת כוח האדם ,אינספור הכספים שנשפכו רק כדי שאבא יקבל את המגיע לו.

לא אלאה אתכם בכל מה שקרה לאורך שנים אבל אני רוצה לומר : אבא שלי היה שפוי ,אבא שלי היה עובד מדינה הוא עבד במשך 35 שנים במס הכנסה,הוא לא היה משוגע ולא היה פרזיט ,אבא שלי היה איש חכם וטוב לב שאהב את המדינה ולחם במלחמות ועשה מילואים מאז עלה לארץ בשנת 1950.

הוא האמין במדינה אבל המדינה ירקה לו בפרצוף, טוב שאבא מת כי מה שהוא עבר עוברים עוד מאות אלפי אנשים פה ואני שמחה שהוא לא רואה ולא שומע .
שיקום המנוול עכשיו שיאמר לי ש"העם רוצה כל מיני דברים" או "שאנחנו פרזיטים" אני יורקת בפנים לך ראש הממשלה ולך שר האוצר ולכל השרצים שנהנים לשתות את דמם של אנשים כמו אבא שלי ערפדים חסרי מוסר! אני אצא לרחוב כי אבא מת אבל אני אלחם את מלחמתם של אחרים .

150,00 ש"ח חוב לביטוח הלאומי, בשל העובדה שחליתי בסרטן

התקבל במייל, מאת: יעל
כבר שנים רבות אני מתמודדת עם מחלת סרטן. עוברת כל הזמן טיפולים מטיפולים שונים, בהפסקות קצרות בין טיפול כימי לבין הקרנות לבין טיפול הורמונלי, וחוזר חלילה. רוב השנים לא רציתי לקבל שום דבר מהביטוח הלאומי, למרות שהיו תקופות שבבירור הייתי זקוקה וזכאית לסיוע, במיוחד בתקופות של כימותרפיה.
לפני ארבע שנים, כשמצבי הרפואי החמיר, הגשתי סוף סוף בקשה לקבלת קצבת נכות, ובקשתי נתקבלה. מאז, קיבלתי בכל חודש כ-3000 ש"ח מהביטוח הלאומי. אני עצמאית, והכנסתי השתנתה מדי חודש בשנים הללו. היו תקופות בהן לא יכולתי לעבוד כלל, היו תקופות בהן עבדתי באופן סדיר יחסית, והיו תקופות בהן עבדתי באופן חלקי מאוד. בכל השנים שבהן אני מתמודדת עם המחלה, עבדתי הרבה פחות מאשר הייתי יכולה לעבוד אלמלא המחלה. מאז ומתמיד הייתה לי רואת חשבון, שדיווחה על כל הכנסותיי למס ההכנסה ולביטוח הלאומי. מדי פעם קיבלתי מכתבים מהביטוח הלאומי לגבי תשלומי המקדמות, בהתאם להכנסות עליהן דיווחתי. לפני כחודשיים קיבלתי מכתב מהביטוח הלאומי שאומר כי מבדיקה שנערכה הסתבר שבכלל לא הייתי זכאית לקצבה כי סכום ההשתכרות שלי עולה במעט על הסכום אותו מותר שארוויח, ושאני חייבת לביטוח הלאומי… 150,000 ש"ח. הקצבה שלי נשללה מיד, וכן סכום של כ-5000 ש"ח של קצבת ילדים שמשום מה לא הועברה אלי מאז שבתי נולדה. מצבי הרפואי בימים אלה קריטי ממש, לא ברור איזה טיפולים אאלץ לעבור במאמץ להחלים.

כעת איני עובדת כלל, אך אני נאלצת להשקיע את מאמצי בניסיון להתמודד עם הגזירה האבסורדית הזו של הביטוח הלאומי. מעולם לא רציתי לקבל דבר מה שאינו מגיע לי, והנחתי שאם אני מקבלת קצבה, הרי שזו זכות ולא חסד, וודאי לא חוב שאני צוברת.

אוי לנו כי הפכנו למדינה שבה אנשים חולים ונכים מתמודדים עם מערכת לא אנושית וחסרת לב. אוי לנו, כי אותה שרירות הלב שאנו מפנים מזה שנים כלפי שכנינו וכלפי הגרים השוכנים בתוכנו, מופנית כעת כלפינו.