סיפורו של א' – שנשרף בשקט עד שהתכלה.

ר. מספרת על א’ בנה שהתאבד

(התקבל בשיחה טלפונית מזוג הורים מבוגרים שבנם התאבד לאחר שהסתבך בחובות לביטוח לאומי, הפרטים המלאים שלהם שמורים במערכת טיוח לאומי)

מספרת אמו של א' ר, כל הפרטים שסופרו מגובים בארגזי מסמכים.

א' סבל ממשבר נפשי אחרי הצבא, והוגדר כנכה מבחינה נפשית על ידי הצבא.

עורכי דין הציעו לאמו לתבוע את משרד הבטחון אבל הייתי פטריוטית ואהבתי את המדינה ולא רציתי לתבוע את משרד הביטחון.

היה מאושפז אחרי הצבא והכיר פיליפינית שהתחתנה איתו וברחה עם חוזה הנישואין. משרד הפנים ביטל את הנישואין. ואז היא באה יחד עם מעביד שלה, והחתימו את א. על אבהות תמורת אלף דולר. הם איימו שהיא תתבע על מזונות. הגיע כתב תביעה של מזונות.

החליטו שהוא לא כשיר לדין. הוא חויב לשלם 750 שח לחודש ואיים להתאבד בפעם הראשונה. העניין שהוא הסתבך גם מעבר למזונות. הוצל”ף עיקלה לו בהסכמת השופטת את כל הקצבה, החוב התנפח והגיע ל-11,000 שח והוטל עיקול על הקצבה שלו. הוא הגיע לחדר מיון, ואיים להתאבד. ביטוח לאומי הותיר אותו ללא כלום חודשים ושנים. החליטו שהוא לא עומד בקריטריונים של אבטחת הכנסה והוא נאלץ לחיות מ-400 ש"ח.

בכתב התביעה בגין תשלום על הלידה בית החולים בו נולדה הילדה אמר שבגלל שהיא לא אזרחית הוא צריך לשלם עבור האישפוז והלידה. בסוף התברר שבכלל הם תבעו את ביטוח לאומי ששילם.

בשנים הראשונות היו מעקלים את כל הקצבה ומשחררים אותה בסוף השנה. שמחנו וחשבנו שזה סוף הסיפור. כל שנה צריך לסדר לו הבטחת הכנסה. בסוף השנה היו מחזירים לו חוב. 15 שנים נמשך המשחק הזה איתו ככה. עד שזה הופסק ושלוש שנים הוא קיבל רק קצבה של 400 שח בחודש שממנה היה אמור להתקיים.

בחודש אחד הם הוא קיבל קיצבה גם של הילדה, אחרי חודש חודשיים. ואז כותבים לו לא שילמת וחוב של 12-14 אלף. יש לי שני קרטונים מלאים מסמכים של הוצאה לפועל שרצו לעקל את קיצבת הנכות של א. למרות שהרופאים הפסיכיאטרים כתבו שאסור להפעיל עליו הוצאה לפועל בגלל מצבו הנפשי השברירי.

וכל הרופאים כתבו שאין לו כסף לתרופות והוא לא מקבל את המינונים הדרושים לו. והפסיכיאטר כתב שאם זה ימשך כך אז זה עלול להגמר באסון ואף הדגיש זאת. ביטוח לאומי והשופטת לא התייחסו, גם הוצאה לפועל לא התייחסו למרות שמכתב מפורש מפסיכיאטר בכיר (לא פרטי מכספי המשפחה) קבע שהוא עלול לשים קץ לחייו. וזה עלול להסתיים באסון, והוא מאיים להתאבד, כך כתב במפורש הפסיכיאטר.

מהדיון הראשון בבית המשפט הוא יצא ישר לבית החולים. החלו אישפוזים תכופים אחרי שהוא איים להתאבד, הדבר כתוב במסמכי בית החולים.

אשפוז אחר אישפוז, במשך 11 שנה היו אישפוזים שכולם נגרמו מהחרדה שלו שאין לו קצבת קיום מביטוח לאומי, ובעצם הקיום שלו בסכנה.

גם כשניסו לשקם אותו בעבודות שיקומיות הוא סבל מאיומים של ביטוח לאומי שיפסיקו לו את הקצבה אם יקבל משכורת. הוא פונה מהעבודות באמבולנס לבית חולים לחולי נפש כשלא יכול היה לעמוד בחרדה של העיקולים. הרופא אמר לו אני מבין למה אתה לא מחזיק בעבודות שיקומיות כי אתה מרגיש שחרב מתנופפת מעל ראשך ולא יכול להמשיך. פחד העיקולים לא עזב את א'. הכספים הם ביטוח לאומי, של המדינה, למה לא העבירו אותם ישירות לאם בתו? למה הוצאה לפועל? הבנתי שהפיליפינית בוטחה בניגוד לחוק בביטוח לאומי למרות שלא הייתה אזרחית ישראלית.

 אחרי ששללו ממנו את הזכויות החוקיות, השאירו בנאדם ללא אמצעי לקיום. כנגד החוק הישראלי.

המדינה הרגה את הבן שלי: ביטוח לאומי, הוצאה לפועל, שלטון החוק, הרגו את הבן שלי.

 אני מספרת את הסיפור כדי שאף אם לא תהיה במצבי. היה לי ילד פרח, ילד משכמו ומעלה, וביטוח לאומי לקח לי אותו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s