מי שלא מבין את זה, כנראה לא עבד מספיק קשה בחייו

מאת: עידו אמין 

כמה דברים שלא מרפים ממני בקשר למשה סילמן ז"ל.

גם אני משה סילמן – גם אני נולדתי למשפחה שחוותה את השואה, גם אני מדרום העיר, גם אני הייתי עצמאי כל החיים, גם אני התגלגלתי למאבק מול הרשויות שוב ושוב בגלל שום דבר מיוחד שעשיתי, בכיתי במשרדים של ביטוח לאומי כמו הרבה עצמאים תמימים, איימתי על חלמיש בפניה לבג"צ, והצלחתי לעכב הליכים של עירית תל אביב שהיו כל כך הזויים עד שזכו לסיקור תקשורתי, ופעם אחת הצלחתי להסיר עיקול על חשבון בנק, עד שמניה וביה הפכתי למומחה לכתיבת מכתבי בקשה, תחינה והתראה.

גם אני החלטתי לעזוב את הארץ אחרי שבתקופת נתניהו שר האוצר התקשיתי להתפרנס. גם לי אין פנסיה, לא תקציבית ולא אחרת, גם אני לא יודע מאיפה אשלם שכר דירה בעוד עשר, חמש עשרה שנה. וכך גם הרבה, הרבה מאוד מחברי שנלחמו מלחמות נואשות בידו הקשה של השלטון ומערכותיו. אפשר לפסול אותנו אחד, אחד, אחת, בגלל הפרעה אישיותית כזו או אחרת, בגלל נסיבות משפחתיות כאלה ואחרות, אבל אי אפשר להגיד שלא השתדלנו, שאין לנו כוונות טובות.

אלפי עצמאים עובדים דרך חברות "חשבונית לשכיר" ומוכנים לשלם חמישה אחוז משכרם, למה? פשוט כדי לא להיות בקשר עם הרשויות, שם אתה בחזקת אשם עד שלא הוכח אחרת – או ששייכותך למעמד השליט הוכחה על ידי שיש לך כסף לעורך דין. פשוט עבדים מודרניים עם ראיסים מודרניים, ממוחשבים. שיקום העצמאי שלא מבין אותי!

עכשיו, מה קורה פה? למה בישראל יש מערכות שמזכירות קולוניות לשעבר בעולם השלישי יותר מאשר את מדינות אירופה וארה"ב? כי זו באמת ובדיוק קולוניה לשעבר בעולם השלישי וכל המערכות החברתיות הן מערכות של קולוניה שעברו בירושה מקולוניליסטים. פעם הקמתי "אגודה עותומנית" וגיליתי שהיא נקראת על שם הסולטן הטורקי שהעניק קצת זכויות לנתינים, אפילו מעט הדיור המוגן שעוד יש בישראל הוא מתנת הכובש הבריטי! מאז ימי הכובשים הדברים רק התדרדרו. לקולונליסטים היתה יותר מחוייבות חברתית כלפי נתיניהם מהטייקונים של היום.

אין בישראל אמנה חברתית שבה הממשלה מתחייבת למשהו מול הנתינים. בזה זה מתחיל ובזה זה נגמר. זו הסיבה שבקובה יש מערכות בריאות טובות יותר. זו הסיבה שבאורוגוואי, ראש הממשלה נוסע בחיפושית ישנה, ובהולנד נוסעת המלכה על אופניים. רואים? זה אפילו לא קשור לדמוקרטיה. ישראל בכלל אינה דמוקרטיה, וזה המקור השני של הרעל.

מדינה זו, במשך כשני שליש משנותיה, שולטת על מיליוני אנשים שאין להם זכות בחירה בכוח ובכחש. היום, התושבים בעלי זכות הבחירה הם המיעוט. גם אני כמו משה סילמן רואה את הקשר בין מחנות המעצר שישראל הקימה בלבנון לבין המחנות שהיא מקימה לעובדים זרים שכל פשעם הוא הרצון לפרנס את משתפחותיהם בשכר רעב. אבל בואו לא נסטה מהנושא. היה לי חבר (שחלקכם מכירים) שנפטר בטרם עת מהתקף לב לאחר שפוטר מהעבודה, אחר שנהרג בנפילה מפיגום, ועכשיו עוד אחד שהצית את עצמו.

המון חברים שלקו בידיהם ובגבם בגלל עבודה מאומצת, הרבה מעבר לשבע שעות העבודה שחזה הרצל, לפעמים כפול מזה. עצמאים שהתרגלו לעבוד לילות לבנים כמו בסיפורי הילדים המזעזעים. אז בבקשה, אל תקשיבו לברברנים שמדברים על הטרגדיה האישית וגם לא למזדנבים שלהם, הזעיר בורגנים ופקידוני המפלגה לעתיד המדברים על השינוי הפנימי. האמת העגומה היא שזה עולם של עבדים שבו תפקיד העבד הוא שידפקו אותו, ותפקיד השלטון הוא לחלק לטיפונדיות לטייקונים חדלי האישים וחסרי היכולת – זולת היכולת לרמות ולהתאכזר.

לי היה יותר מזל מלמשה סילמן. אני מקווה שמזלי הטוב יימשך, אבל אין לי אשליות שזה יותר ממזל גרידא. אני בעד מחאת העבדים, והדרישה ברורה לי לגמרי: כבוד לאדם העובד, כבוד שמתבטא במערכות חברתיות שבנויות בשבילו ומעניקות רווחה. תחושת היציבות אינה מתחילה בפנים. היא מתחילה בתנאים החומריים. כבוד לאדם העובד, ועונש לחמדנות, במקום להעלותה על נס כשיטה כלכלית נפלאה. מה כל כך קשה להבין?

מי שלא מבין את זה, כנראה לא עבד מספיק קשה בחייו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s