הגענו ממש למצב שמנענו מעצמנו אוכל

 נתקבל במייל מרן

השתחררתי מהצבא ב-18.10, התחלתי לעבוד ב-1.11, 12 יום לאחר השחרור. המשכתי ללמוד ולעבוד במשך השנים שחלפו ללא הפסקה.

לאחר מספר שנים התחתנתי, לקחתי משכנתה (אז זוג צעיר עם משכורת צנועה היה יכול לקנות דירה) ונולד לי ילד שבע שנים לאחר השחרור. בדיוק בתקופה הלחוצה הזו – בום! החשבון עוקל. בדיוק ביום תשלום המשכנתה. קיבלתי טלפון מהבנק, ביטוח לאומי עיקל לך את החשבון!

טלפון לביטוח לאומי והמתנה מייגעת בסוף הביאו אותי לפקידה חמוצה שהודיעה לי שאני חייב 1,500 ש"ח (שהיו אז קצת יותר משליש מהמשכורת החודשית) – על 12 הימים האלו. לא עזר הבכי. לא עזרה העובדה ששנים אף אחד מביטוח לאומי לא טרח ליצור איתי קשר בנוגע לחוב. ולמה בדיוק חייל משוחרר צריך לשלם על כמה ימים שחלפו מהשחרור עד לתחילת העבודה? על זה בכלל לא דיברנו.

הייתי צריך לשלם את הסכום הזה ובנוסף לשלם עוד כמה מאות שקלים קנס לבנק הממשכן על תשלום המשכנתה שחזר ועל תשלום הלוואה שחזר. המכה הכלכלית היתה לא פשוטה בכלל – חצי מהמשכורת. בתקופה מאד מאד לחוצה, נאלצנו להצטמצם מאד מאד בחצי השנה האחרונה והגענו ממש למצב שמנענו מעצמנו אוכל.

יחסית לסיפורים כאן, זה סיפור קטן. יש עוד המון סיפורים כאלו, סיפורים קטנים, על עושק וגזל צנועים יחסית, אבל מאד מאד מרושעים.

מחשבה אחת על “הגענו ממש למצב שמנענו מעצמנו אוכל

  1. פינגבק: הגענו ממש למצב שמנענו מעצמנו אוכל « מדברים על משכנתא

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s