אין עם מי לדבר, זה לא מעניין אף אחד

נתקבל במייל מאת עודד טל

שמי עודד ואני בן חמישים וארבע, גרוש + שלושה ילדים.
בוגר צבא מלא יחידה קרבית, חובש קרבי, מנהל תאגד רפואי
במשך שלושים שנה אני משלם ביטוח לאומי כמו שעון,הן כעצמאי והן כבעל חברה.
שילמתי מאות אלפי שקלים אם לא מיליונים למוסד הזה, כי גם כמעסיק שילמתי בעבור העובדים

החברה בבעלותי נסגרה, קרסה, ואני קרסתי אתה, ללא אגורה וגר אצל אמי.

פניתי לביטוח לקבל קיצבת אבטלה או הבטחת הכנסה וכלום, לא מגיע לי כלום, כי אני הייתי הבעלים של החברה.
שאלתי אותם בשביל מה שילמתי, לא קיבלתי תשובה.

אין עם מי לדבר.
ארבע עשרה שנים מאז ועדיין לא התאוששתי, עדיין גר אצל אימא פנסיונרית, שלושה ילדים לא מקבלים מזונות וחלקם גם לא רואים אותי ( את הבת שלי לא ראיתי שמונה שנים )
זה לא מעניין אף אחד.

4 מחשבות על “אין עם מי לדבר, זה לא מעניין אף אחד

  1. יותר טוב להשתתף בצערו של הזולת מאשר להגיד מדוע "מגיע לך"?
    תגובתי נשמעת כמעט לא אנושית, לא מתחשבת. אבל במכתבך הקצר לא הסברת מדוע במשך ארבע עשרה שנה לא הצלחת לעשות כלום.
    אני חושב שתודעת "מגיע לי" הינה טעות.

  2. אתה לא מקבל בעיתות מצוקה. אתה מקבל לפי הכללים של חברת הביטוח/הביטוח הלאומי. את כללי הביטוח הלאומי קבעה הממשלה/משרד האוצר.
    אני מסכים בהחלט שיש לשנות את כללי הביטוח הלאומי והתנהגותו המתנשאת ופוגענית. אבל את הכללים צריך לבחון ולשנות. העובדה שמישהו נמצא במצוקה לא אומרת שמגיעה לו עזרה אוטומטית. דגש על אוטומטית.

    • כו אבל אם הכללים הללו לא מאפשרים למי שנצרך קיום מינימאלי בכבוד, או איזה סיוע זמני בשעת משבר, אז הגיע הזמן לשקול אותם שוב. שלא לדבר על זה שאין תירוץ ליחס המזלזל והמחפיר בו נתקלים אזרחים עובדים ששילמו מאות אלפי שקלים מהפקידים בשעת הצורך שלהם, שלזה אין תירוץ.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s