זה שאבא שלי שותק לא אומר שהוא לא כואב

טלי מזרחי

אבא שלי עלה מפרס (בשבילו היא תמיד תישאר פרס),בגיל 7 לארץ עם שני אחים בוגרים ממנו,הוריו הצטרפו בהמשך.מגיל 13 ,יצא לעבוד על מנת לעזור בפרנסת המשפחה,נייר שקי המלט שימשו כמחברות בבית ספר…
לימים התגייס,שירת שירות מלא,לחם את רוב מלחמות ישראל,עשה מילואים,הקים משפחה,יצא למעגל העבודה בתור עצמאי בתחום-סלילת כבישים,עבד עבודה פיזית קשה ביותר,שילם מיסים,שילם ביטוח לאומי ולעולם לא התלונן,אזרח למופת!
ואז יום בהיר אחד,יום עבודה שיגרתי,חטף אירוע מוחי קשה ביותר,כאשר בשבועות הראשונים מצבו היה קריטי.למזלנו ושמחתנו, אבי התגבר,עבר שיקום ארוך מאד בבית לוינשטיין וחייו העצמאיים למעשה נגדעו בגיל 53.
ביטוח לאומי, לא הכיר באירוע כתאונת עבודה למרות העובדות היבשות ואנחנו ידענו כי אין לנו סיכוי מול הכרישים של ביטוח לאומי ומול הכח שלהם.
אבי שכל חייו שילם והיה אזרח הגון,נזרק ונבעט על ידי המדינה! בשביל המדינה ,אבא שלי כבר לא קיים.אמא שלי המופלאה,נאלצה לעבוד 12 שעות ויותר, על מנת לפרנס את המשפחה בכבוד.
העצב והעלבון צרובים חזק על פניו של אבי עד עצם היום הזה- 17 שנה אחרי.אבא שלי הוגדר 100% נכות,אך הוא בעיקר נכווה מהיחס המשפיל של המדינה.בחרתי לספר את הסיפור ,על מנת להבהיר לכל אלה שטומנים את ראשם בחול-זה שאבא שלי שותק ,זה לא אומר שהוא לא כואב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s